החלטה בתיק ב"ש 9962/07

טומי אברג'ל (משיב מס' 1) ואריה אבוחצירא (משיב מס' 2) עומדים לדין על פי כתב אישום שהוגש נגדם לבית משפט זה (ת.פ. 3123/07). במקביל הגישה המאשימה בקשה להורות על מעצרם של השניים עד לתום ההליכים נגדם, וזו מונחת לפני.

בשל טעמים הקשורים בייצוגו של משיב מס' 2, אשר טרם הוסדר, הופרד הדיון, והחלטה זו מתייחסת אך ורק לטומי אברג'ל (להלן: המשיב).

הפרשה המרכזית בעטיה עומדים השניים לדין, הניבה שני כתבי אישום נפרדים. האחד, ת.פ. 3122/07, ובו עומדים לדין נתנאל ליבוביץ, רפי ברדע ועופר נוריאל, והאחר הינו כתב האישום המהווה יסוד לבקשה למעצר עד לתום ההליכים של המשיב ושל חברו, בה עוסקת החלטה זו.

העובדות המיוחסות באישום הראשון שבכל אחד משני כתבי האישום הללו, עוסקות בפרשת מסירתו של אקדח, שהוחזק ברישיון בידיו של ליבוביץ, לידיהם של ברדע, אבוחצירא והמשיב. כתב האישום שבפני מייחס למשיב עבירה נוספת של החזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, וכן עבירה של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, שניתוספה לכתב האישום לאחר הגשתו, משפנה המשיב לאחת מעדות התביעה, פניה המהווה, לטענת המאשימה, עבירה של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

הצדדים חלוקים ביניהם הן באשר לקיומן של ראיות לכאורה והן באשר להתקיימותן של עילות מעצר. נדון בכך ראשון ראשון, ואחרון אחרון.

ראיות לכאורה

האישום הראשון מייחס למשיב, כמו גם לחברו אבוחצירא, עבירה של עשיית עסקה בנשק (ס' 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: החוק), ועבירה של ידיעות כוזבות (ס' 243 סיפא לחוק). על פי העובדות המפורטות באישום זה, החזיק ליבוביץ אקדח ברשיון. כתב האישום מפרט מסכת אירועים שבמהלכה מסר ליבוביץ את האקדח בראשונה לברדע, לבקשתו, אולם לאחר מכן מסר ליבוביץ את האקדח למשיב ולחברו אבוחצירא. האקדח חזר ומצא את דרכו לליבוביץ, ובסופו של דבר נמסר לידיו של המשיב. באחד מן האירועים הקשורים ב"טיוליו" של האקדח, ובנוכחות המשיב, דובר על הכוונה להתקין על האקדח משתיק קול. בהמשך, מסר ליבוביץ הודעה כוזבת למשטרה, לפיה נגנב ממנו האקדח עת שהה על חוף הים בנתניה עם חברתו. הודעה כוזבת זו נמסרה על פי הוראתו או הצעתו של אבוחצירא. מאוחר יותר, משהציג ליבוביץ בפני ברדע את האישור על התלונה במשטרה, דיווח על כך ברדע למשיב, ואמר לו כי האקדח יגיע אליו מאוחר יותר באותו יום. על פי עובדות כתב האישום, העביר ליבוביץ את האקדח למשיב, בעת שהלה התאכסן במלון "הולידיי אין" בירושלים, ימים ספורים לאחר מכן.

התשתית הראייתית נשענת, בראש ובראשונה, על הודעותיו של ליבוביץ במשטרה.  בהודעה הראשונה העוסקת בפרשת האקדח, מיום 16.8.07, טוען ליבוביץ כי הכיר את ברדע באמצעות עופר נוריאל, עימו היה מצוי בקשרי חברות ועבודה. את אבוחצירא ואת המשיב הכיר ליבוביץ באמצעות ברדע. לדבריו, באחד הימים פנה אליו ברדע וביקש את האקדח, בטענה כי הוא זקוק לו לשם הגנה עצמית. ליבוביץ סרב, אולם נכנע לאיומיו של ברדע ומסר לו את הנשק. משפנה לברדע כעבור מספר ימים, וביקש שנשקו יושב לו, אמר לו ברדע כי הנשק אצל אבוחצירא. הוא פנה לאבוחצירא וביקש את הנשק, אולם הלה השיב לו כי הנשק הושמד בצפון, כדי שלא ימצאו אותו, והציע לו שיגיש תלונה במשטרה כאילו הנשק נגנב. בסופו של דבר אכן הגיש את התלונה במשטרת נתניה, וליבוביץ מספר בהודעה זו כי לאחר שהתייצב אצל ברדע והציג בפניו את אישור התלונה, ברדע התקשר למישהו והוא שמע אותו אומר "מה המצב טומי, שומע, ארגנתי את האישור...". בהמשך אותה הודעה, נשאל ליבוביץ על ידי החוקר אם דיבר עם טומי ישירות על האקדח, והשיב כי בשיחה טלפונית במהלכה דרש ממנו טומי כספים, אמר לטומי, תוך כדי בכי, "לא מספיק שלקחתם לי את האקדח גם כסף אתם רוצים ממני".

ליבוביץ מסביר בגרסה זו את מסירת האקדח באיומים שאוים, בעיקר על ידי ברדע.

כבר בגרסה הבאה, מיום 19.8.07, מעיד ליבוביץ כי באחד מביקוריו בבית של המשיב, לשם הגיע ביחד עם ברדע לאחר שכבר מסר לידיו את האקדח, ראה את האקדח שלו בידיו של המשיב, וראה אותו מסתיר את האקדח מתחת לכרית ומתיישב עליה, לשמע דפיקה בדלת. ליבוביץ טוען כי לא ביקש את האקדח בחזרה שכן ברדע הזהיר אותו שאם יעז לבקש זאת, הוא עצמו "יגמור אותו חי", ואילו המשיב "יכנס בו חזק חזק".

בהודעות מאוחרות יותר, החל מיום 27.8.07, חוזר בו ליבוביץ מן הטענה לפיה מסר את הנשק בשל איומים, ומפרט פרוט רב את גלגוליו של הנשק, אשר בסופו של דבר נמסר על ידיו למשיב בעת שהאחרון שהה במלון "הולידיי אין" בירושלים, ביחד עם חברתו רויטל כהן.

ב"כ המשיב, עו"ד רובינשטיין, טוען כי כבר בשלב זה אין לקבל את גרסתו של ליבוביץ, ולו כראיה לכאורה נגד המשיב, הן מן הטעם שבשבע הודעותיו הראשונות אין הוא מזכיר כלל את שמו של המשיב, והן מן הטעם שהוא שיקר במפגיע לעניין האיומים בהם היה נתון עובר למסירת האקדח. בהקשר זה מדגיש עו"ד רובינשטיין כי הטענה שטען ליבוביץ בדבר האיומים, טענה ממנה חזר מאוחר יותר, לא נטענה על ידיו כטענה בעלמא, אלא הודעותיו רצופות "ציטוטים" מפיהם של המאיימים, אשר עתה מתברר שהיו אלה פרי דמיונו.

כפי שהראיתי לעיל, בדיקת הודעותיו הראשונות של ליבוביץ מראה, כי שמו של המשיב נזכר מלכתחילה בהקשר של הנשק, הן כמי שדווח על ידי ברדע על הגשת התלונה הכוזבת במשטרה, והן כמי שנראה על ידי ליבוביץ מחזיק באקדחו. אין בידי לקבל, אם כן, את טענת הסניגור, לפיה מלכתחילה נפקד מקומו של המשיב מפרשת הנשק, ורק בשלב מאוחר יותר צץ שמו, מבלי שיהיה לכך הסבר מתקבל על הדעת, למעט הרצון להסתיר בדרך זו את זהותו של מי שבפועל קיבל לידיו את הנשק. יחד עם זאת, ברור בעליל כי גרסאותיו הראשונות של ליבוביץ אינן מכילות פרטים רבים המופיעים בהודעותיו המאוחרות, והן שקריות, גם לשיטתו של ליבוביץ, במובן זה שהן מבקשות להסביר את מסירת האקדח באיומים שהופנו כלפיו, מתוך מגמה להפחית באשמתו. השאלה המתבקשת הינה, אם כן, האם גרסתו המאוחרת של ליבוביץ, על פיה הוגש כתב האישום, כה פגומה בשל הקשיים הללו, עד שאין להתייחס אליה כאל ראיה לכאורה ולו גם בשלב זה, כטענת הסניגור.

לגרסתו המאוחרת והמפורטת של ליבוביץ בכל הנוגע לפרשת האקדח, יש תימוכין לא מבוטלים בחומר הראיות, אשר יש בהם, לטעמי, כדי להקהות את עוקצה של הבעייתיות הנובעת מן הגרסאות המוקדמות, המתבטאת הן בחלקיותן והן בשקרים ביחס לאיומים שלא היו.

כך, למשל, מהוות הודעותיו של עופר נוריאל, חברו של ליבוביץ, תמיכה כזו. אמנם, בהודעותיו הראשונות גם נוריאל מעיד על האיומים שהופנו כלפי ליבוביץ, אולם בשלב מאוחר יותר הוא מספר כי העיד כך לפי בקשתו של ליבוביץ וכי למעשה נמסר הנשק בהסכמה (הודעה מיום 30.8.07, עמ' 3, ש' 70-71). נוריאל הוא שהכיר בין ברדע לבין ליבוביץ, ומן ההיכרות הזו צמחה גם היכרותו של ליבוביץ עם המשיב ועם אבוחצירא, סביב פרשת הנשק. נוריאל השתתף בחלק לא מבוטל מן המפגשים הכרוכים בפרשה זו, והוא מתאר את גלגוליה באופן דומה לאופן בו הם מתוארים על ידי ליבוביץ. אין כל הסבר מדוע יתאמו השניים גרסה שקרית, המכילה פרטים כה רבים, והקושרת את ברדע, את אבוחצירא ואת המשיב לפרשת הנשק, תוך הפללה שלהם עצמם. המסקנה המתחייבת הינה, אם כן, כי לכאורה יש בהודעותיו של נוריאל כדי להוות תמיכה ממשית בגרסתו המאוחרת של ליבוביץ.

תימוכין נוספים מהווה גרסתה של עדי חזן, חברתו של ליבוביץ. חזן מספרת במשטרה כי שמעה מליבוביץ, במהלך האירועים, כי מסר את נשקו לאנשים שאיימו עליו, ונוקבת בשמותיהם: רפי (ברדע), אריק אבוחצירא וטומי אברג'ל (המשיב). אין להניח, כהשערה בעלמא הנעדרת ביסוס עובדתי כלשהו, כי השניים תאמו ביניהם גרסה זו עוד במהלך האירועים עצמם, או כי ליבוביץ שיקר לחברתו, בזמן אמת, בכל הנוגע לזהות האנשים להם מסר את נשקו. יצוין, כי חזן מעידה באחת מהודעותיה,  שבשלב מסוים החלה לפקפק באמיתות טענתו של חברה לפיה מסר את נשקו בשל איומים, משום שהתחוור לה כי הוא מעורב בפעילות פלילית החורגת מעצם מסירת הנשק. על פניו, יש להגיע למסקנה כי בזמן אמת, וכחלק ממהלך האירועים, סיפר ליבוביץ לחברתו כי מסר את הנשק למשיב, ולאחרים המעורבים בפרשה זו. בכך יש כדי להוסיף מימד של אותנטיות לגרסתו המפורטת במהלך החקירה.